אנא אפנה

ממש לא בסגנון של shine on אבל שיר מאוד יפה שכל אחד שקצת מנסה להתקרב ליהדות מרגיש שזה מתחבר אליו.

חודש הרחמים והסליחות מתחיל שבוע הבא לכן זה מאוד רלוונטי עכשיו.

http://www.youtube.com/watch?v=zndNpaQQlWw

אנה אפנה

ביצוע: ארז לב ארי
מילים ולחן: ארז לב ארי

את השיר הזה, וודאי חלקנו הגדול מכירים.

ארז לב ארי, גיטריסט ענק, חזר בתשובה והוציא דיסק סולו שלו.

השיר הזה, נבחר להיות שיר הפתיחה בסדרה המצליחה "סרוגים".

למי מאיתנו שצפה אפילו בפרק אחד בתוכנית, דומה כי אין שיר מתאים יותר להציג את הלך הרוח, זה שבעצם מחזיק את כולנו חזק בגרון, מפנה אלינו אצבע מאשימה ואומר "גם אתם בני אדם".

את הרגש והתום שבשיר, כולנו חווים יום יום. לא צריך להיות ""בעל תשובה" בשביל להרגיש.



עושה רושם, שאין קטע מתאים יותר שמראה לנו עד כמה חודש הרחמים והסליחות הוא בשבילנו, לימים שלנו, ואולי אפילו היום יותר מתמיד. יותר מבכל שנה.

עם התמודדויות חדשות, פיתויים אדירים, מי מאיתנו לא צריך להתחנן על נפשו ולבקש מאלוקים "השיבני"?



המשפט הפותח את השיר הוא:

"אני רודף אחר חוקיך, מחד.

מאידך תשוקתי אותי רודפת".

כולנו מכירים את זה מכל כך הרבה סיטואציות ביום.

רצון עז לעבוד את ה'. אנחנו יודעים שאנו אנשים טובים שמשתדלים ללכת בדרך האמת.

אם נראה זקן ברחוב, ללא ספק נעזור לו.

עני שצריך צדקה, יקבל גם יחס חם.

לימוד התורה בישיבות מתחזק.

תפילות קורעות שחקים.

נפילה.

והנפילה היא כואבת. חזקה.

עולים ועולים שלב אחר שלב, לאט לאט, ואז, ברגע אחד, מתרסקים.

אנחנו רוצים לעבוד את ה', ללכת בחוקיו, אך התשוקה רודפת, לא מרפה.



אח"כ באה ההרגשה הכי טבעית בעולם.

"בוש ונכלם אבוא בשעריך".

אחרי כל נסיונות ההתקרבות, כל ההתקדמות, פתאום באה נפילה. איך נוכל לעמוד זקופים מול הקב"ה?



לאחר מכן מתאר ארז לב ארי, בתיאור מושלם שלא יכולתי לעולם לתאר אותו טוב יותר

"והלילות הארוכים והבדידות והשנים,
והלב הזה שלא ידע מרגוע.
עד שישקוט הים, עד שינוסו הצללים."

אחרי שבאנו אל הקב"ה, נכלמים, העצב עוטף אותנו. תחושת האבדון.

ייאוש

והלילות הם ארוכים ועצובים. קשים.

והבדידות. התחושה שאף אחד לא מבין. אין מי שיבין. אף אחד לא יודע, לא מכיר.

שהרי נפש אחת שונה מחברתה. מה שמרגיש אני, חברי מרגיש בצורה שונה. אני בודד.

והלב אינו יודע מרגוע. דופק והולם בתוכינו. רוצה להתפרק לחתיכות. שבור.

עד שישקוט הים. תרצו, יהיה זה ים סוער וגועש, הרגש, תרצו, יהיה זה ים הדמעות והבכיות.

עד שינוסו הצללים. נוכל לראות טוב יותר אם נסיר את צללי הרגש. ננסה לראות מעבר.



ואז מגיע הפזמון שמתאר אותנו כאדם הראשון שחוטא, ומחפש למצוא מקום מסתור מאלוקים.

הוא לא באמת חשב שיוכל להתחבא. כולנו יודעים שאלוקים "מלא כל הארץ כבודו"

ובכל זאת כולנו מנסים לעיתים למצוא מקום מסתור, להתחבא ממנו. מלאים בושה.

"לאן אלך אנא אפנה כשעיניך מביטות בי

איכה אברח, איך לא אפנה?"

איך לא אפנה מעצת היצר. איך לא אפנה מדרכי הרעה?

ארז לב ארי מראה לנו שאת הבושה והלילות הארוכים והעצובים, הלב הגועש, אנחנו צריכים.

רק מתוכם, מתוך הדכדוך, נוכל לחזור באמת בתשובה ולתקן עצמינו.

כך אומר גם הרב קוק זצ"ל:

"יש תשובה מכוונת נגד חטא מיוחד או חטאים רבים. והאדם שם חטאו נוכח פניו, ומתחרט עליו ומצטער על אשר נוקש בפח החטא"

זהו הצער הגדול שאנו חשים.

ומתוך כך "ונפשו מטפסת ועולה, עד שהוא משתחרר מהעבדות החטאית, ומרגיש בקרבו את החרות הקדושה, הנעימה מאוד לנפשו הנהלאה (עייפה), והוא הולך ומתרפא...והוא הולך ומתאשר, הולך ומתמלא עונג ודשן פנימי"

ואחרי תיאור התעלות האדם, שוב מזכיר הרב שזה תלוי מאוד בהרגשת הצער.

"יחד עם לב נשבר ונפש שחה מדוכאה, שהוא מרגיש בקרבו, שגם רגש זה עצמו, הנאה לו לפי מצבו, מוסיף לו עונג רוחני פנימי ושלמות אמיתית...."

מסכם הרב ואומר "הוי! כמה עשוקה הייתה הנפש בעוד משא החטא מונח עליה! כמה הייתה ירודה וסחופה גם אם עושר וכבוד חיצוני נפל לה לחבל! מה יועיל כל הון אם התוך הפנימי, תוך החיים הוא מדולדל ויבש? ומה מאושרה היא כעת בהרגישה בקרבה כי כבר נרצה עוונה, כי קרבת אלוקים חיה ומאירה בקרבה, כי הוקל משאה הפנימי, כי היא כבר שלמה נשיה ואינה עוד מעושקה בעושק וטרוף פנימי, מלאה היא מנוחה ושלוה כשרה: 'שובי נפשי למנוחייכי, כי ה' גמל עלייכי'. "

והנפש שבה למנוחתה, רק מתוך הרגש הטבעי הזה של בכי, צער ויגון על החטא. מתוך אותם לילות ארוכים, מתוך הבדידות ומתוך הלב שאינו יודע מרגוע.



"בין אמת לאמת, בין הלכה למעשה"

בין הלכה למעשה.

לעיתים אנו מרגישים שיש פער עצום בין ההלכה ליכולת שלנו ליישם.

"בין הימים ההם לזמן הזה"

העידן החדש, ההנאות, הפריצות, היופי החיצוני שמתגלה היום יותר מתמיד, קורץ לנו ומושך אותנו.

זה דבר שהתחדש לנו היום. בימים ההם, לא הייתה פתיחות כזאת ולכן, אולי במובן מסויים היה קל יותר.

לכן, יש שיגידו שהתורה חלילה "אינה תואמת לימינו".

אך האמת היא, שהתורה הכי תואמת, דווקא לימינו. כי היא היחידה שיכולה באמת לומר לנו "למרות הכל, שימו לעצמכם גבול. אל תסחפו, אל תאבדו את עצמכם ואת אלוקים". אולי בעבר היה קל יותר. היו דברים שלא היינו צריכים בשבילם את דברי התורה, אך היום, אנו חייבים את חיזוקה.

"בין הנסתר לנגלה, בין העולם הבא לעולם הזה".

והנה משהו שהיה קיים תמיד.

כמה קשה לשמור את חוקי ה', כשהדברים הם נסתרים ולא תמיד מובנים בשכל?

מספרים לנו על העולם הבא. אבל האם מישהו מאיתנו ראה אותו?

אנו נמצאים בקושי וקונפליקט פנימי עמוק.

אך הרגש שסוחף אותנו לעבודת ה' אומר לנו שבכל זאת זוהי הדרך.



"רודף אחר חוקיך, מאידך תשוקתי אותי שורפת
עזה כמוות איומה כנדגלות"

שוב הרצון לעבוד את ה' בתמימות ואהבה. הפעם, התשוקה לא רק רודפת. היא שורפת אותנו מבפנים. מטמאה אותנו.

"עזה כמוות". אם קודם הצלחנו להתגבר ולעלות, עכשיו אנחנו נופלים שוב, והנפילה הולכת ונעשית כואבת יותר. אך עלינו לזכור שבכל זאת אנו במקום גבוה יותר.

"איומה כנדגלות". התשוקה מגיעה הפעם גדולה יותר, חזקה יותר. איומה יותר.

ואנו חוזרים שוב אחורה, כביכול.



"הלילות הארוכים והבדידות והשנים
והלב הזה שלא ידע מרגוע
עד שישקוט הים, עד שינוסו הצללים"



שוב ההרגשה הנוראה, אותם לילות ארוכים ולב שאינו יודע מרגוע.

וכמו שאמרנו קודם, רק מתוך כך, יוצאת מליבנו הזעקה האיומה

"השיבני!!"





אז האם קבלנו תשובה לקשר של חודש הרחמים והסליחות לימינו?

בימינו, יותר מתמיד, נמצא הקונפליקט האדיר!

"רודף אחר חוקיך מחד,

מאידך תשוקתי אותי רודפת"

ובעקבות שאלה זו, מגיעות שאלות נוספות. קונפליקטים נוספים.

"בין אמת לאמת,

בין הלכה למעשה,

בין הימים ההם לזמן הזה,

בין העולם הבא לעולם הזה".





ולסיכום, עלינו לזכור שרק מתוך אותה הרגשה רעה שאנו מרגישים בתוכינו, אותה זעקה מרה, אותו בכי, בסוף ייצא ממנו קול נורא שקורא "השיבני".

והוא ישיב אותנו.

"שובי נפשי למנוחייכי, כי ה' גבל עלייכי".

אני הרבה זמן מחפש תשיר הזה
אבל אחי הלינק שהבאת לא טוב
אם תוכל להעלות קישור לשיר אודה לך מאוד
גוד שבס

קישור להורדה של השיר אין לי

הבאתי לינק לקליפ ביוטיוב

לא עובד? אז תחפש ביוטיוב אנא אפנה

קישור להורדה אין לי, נסה באמיול צדיק

תודה
אולי מישו יכול לארגן קישור?