היום לפני 32 שנה--פוגרום האוהדים הגדול מ, הכניסה חובה לכולם

חובה לקרואאא .... לא הייתי חיי שזה קרה אבל אבא שלי סיפר לי...
תקראו עד הסוף תאמינו לי שזה שווה



היום בדיוק, לפני 32 שנה התחולל בכדורגל הישראלי אחד הפוגרומים הכי גדולים אם לא הגדול מכולם. אוהדי בית"ר פורצים לדשא עם רובים וברזלים, שוטרים פצועים, שחקנים מפוחדים. לדור הצעיר יותר: קבלו את חצי גמר הגביע 1974.

"ראיתי את המוות בעיניים", "ברחתי מהם כמו חיה", "הקשר שלנו הסתבך ברשת של השער, ואוהד עמד מעליו ואיים עליו עם רובה".
הציטוטים האלה לקוחים מסרט אימה שהתרחש במציאות. "הפוגרום", כפי שהוא מכונה עד היום ע"י אלה שרדפו ואלה שברחו, קרה לא באיזה משחק זניך בליגה נמוכה.

ב- 4.6.74, בדקה ה-117 בגומלין חצי-גמר גביע המדינה במגרש בפ''ת, החליטו אוהדי בית"ר ירושלים שהספיק להם.
שתי דקות קודם, נתן החלוץ הצעיר של הפועל פ"ת, מוישיק שוייצר, גליץ' ברחבת ה-5 של בית"ר, וממה שלפחות לירושלמים נראה כמו האמא של האופסיידים, דחק פנימה, 3-2 למלאבסים. "הקומץ" ההמוני דרס את הגדרות של האצטדיון, פתח לעצמו נתיב על ידי רגימת 20 השוטרים באבנים, ויצא לטרף.
צ', אחד מאותו קומץ היום בן 60 וכבר לא הולך לכדורגל, היה אז אחד מאלה שנתנו את האות לכיבוש המגרש:
"אחרי מה שהשופט עשה לנו ושכל הזמן הוא התעלל בנו, החלטנו לפוצץ את המשחק. הייתי בתיאום עם אוהד אחר, א', שהיה אחראי על החלק השני של היציע, ושנינו סימנו לשלום אביטן ששיחק אז אצלנו וליצחק ג'אנו, שהבלאגן מתחיל, נתלינו על הגדרות, מאות ואולי אלפים, ובשיא הקריזה נכנסנו למגרש. מאותו רגע אני זוכר רק שחור בעיניים".

הציידים מירושלים היו רעבים מאוד, והמרדף התחיל. מאות, אולי אלפים, דולקים אחרי 11 שחקנים ושופט אחד עם מוטות ברזל, צינורות השקייה, לומים, כיסאות וספסלים, ו.... גם עם רובים.
כל מי שלא היה קשור לבית"ר נכנס לסכנת חיים אמיתית. האוהדים חיפשו במיוחד את השוער שהוציא להם כדורים שכבר היו בתוך השער והחלוץ המחליף שהעז לתקוע להם אחד. פרס מיוחד הוצא על השופט, ויקטור נעמן. על ראשו של קצין המשטרה רפ"ק אליהו נגר נופץ בקבוק.
איציק ויסוקר, אז שוער פ"ת והנבחרת: "אחרי שאני ניצלתי, ראיתי בחדר ההלבשה את גדי צלניקר ז"ל (נפטר כמה שנים מאוחר יותר, מהתקף לב) והוא סיפר לי שהוא עשה טעות וברח לכיוון השער, הסתבך ברשת ונפל, ואז עמד מעליו אוהד עם עוזי ואיים עליו. גדי חיכה כמה שניות וכשראה שהאוהד לא יורה הוא התרומם ובעזרת אבא שלו, שרץ להציל אותו, הם ברחו. שמעתי שהיו גם יריות לעבר כמה שחקנים שטיפסו מעל החומה של האצטדיון וברחו לפרדסים".


אוהדי בית"ר מפילים את הגדרות בפ"ת.

קפצנו מגובה 10 מטר
המשחק רתח מהדקה הראשונה. שבועיים לפני כן הפסידה בית"ר במשחק הראשון בימק"א 1:0. בגומלין בפ"ת היא כבר עלתה ל- 2:1, למרות שהיתה ב- 10 שחקנים מהדקה ה- 33.

הקשר הימני של פ"ת, יחיאל סאלם, סיים את הערב הזה כשהוא ועוד שחקן מתחבאים במטבח של "סטקיית רמי", לשם הצליח אוהד מקומי אמיץ להבריח אותם. 4 שעות הם ישבו שם, עדיין עם בגדי המשחק ונעלי הפקקים, ועשו קולות של מחבת.
סאלם: "אני חושב שהעסק התחיל להתחמם באמת כשאני נכנסתי לתיקול רצחני עם המגן השמאלי של בית"ר, זיקו בכור. לחצנו ידים, אבל אחרי כמה דקות (33) הוא פיצץ אותי וחטף אדום. הגדרות התחילו לזוז. הרגשתי את הנשימות של האוהדים".
סאלם מוסיף: "אחרי שעלינו בהארכה ל- 3:2, פתאום כל הקהל היה במגרש. ראיתי את אחי אהרון (גם הוא שחקן פ"ת) חוטף צינור השקייה בגב. 4 שחקנים אחרים חטפו מכות רצח. אחד מהאוהדים רץ עם עוזי שלוף. גבי רוזנדורן ואני התחבאנו מאחורי איזה קיר וחיכינו. אוהד שלנו נכנס עם טנדר דרך יציאת החירום, הדלתות של האוטו נפתחו וקפצנו פנימה וברחנו. אנחנו היינו פחדנים ומי שהיה אמיץ זה איציק ויסוקר שהרביץ בחזרה".

ויסוקר: "איזה אמיץ ואיזה נעליים. זה היה כמו סצינה בסרט אימה, לא שמעתי ולא ראיתי כלום. נלחמתי על החיים שלי ותאמינו לי שאני לא מגזים. הייתי באמצע המגרש, רוב השחקנים ברחו לכיוון החומות וכמו יחידת קומנדו עזרו אחד לשני וקפצו מגובה של איזה 10 מטר לכיוון הפרדסים. ידעתי שלא אצליח להגיע לשם והחלטתי לרוץ לחדר ההלבשה".
ויסוקר ממשיך בסיפורו: "תבינו אני רץ ומולי מגיעים המונים עם מקלות וצינורות ברזל והשד יודע מה עוד. הייתי באטרף וצעקתי. האוהד הראשון שניסה לתת לי מכה עם הצינור חטף ממני בעיטה של ברוס לי והעפתי אותו מהדרך. הם נבהלו לרגע ואני טסתי. הגעתי לכניסה של החדר הלבשה ובגלל שהייתי עם הפקקים החלקתי וראיתי שהם כבר מגיעים לתפוס אותי. קמתי על הרגליים יותר מהר מבכל הזינוקים שלי בקריירה, נתתי לעוד אחד בעיטה בראש וצעקתי שיפתחו לי את הדלת. רק אחרי שהייתי בפנים התחלתי לרעוד בכל הגוף מהפחד. לא יכולנו לעשות כלום וחיכינו. היינו שם יותר מ4 שעות".


מאיר עפרון, קופאי הפועל פ"ת שהוכה קשות והתעלף בבית החולים בלינסון.


הדור ששרף את בלומפילד
את שחקני בית"ר האוהדים דווקא הרימו על הכתפיים. הבלם האימתני יצחק ג'אנו מספר שהקהל הירושלמי היה מחומם עוד לפני השריקה, כי יוז'י סורינוב הוותיק בדיוק חזר מהשעיה ורק 15 דקות לפני השריקה בבית"ר החליטו שהמעמד גדול על השוער המבטיח יוסי מזרחי. ג'אנו ושאר השחקנים העדיפו את מזרחי.
חוץ מזה, הוא בטוח שדווקא השופט היה אשם בהתלקחות: "עברו הרבה שנים ואני לא זוכר מה היתה הטעות, רק ששלחו למשחק הזה שופט מקן הקוקיה. כשהבלאגן התחיל, כבר אי אפשר היה לעצור את הגל האדיר של האוהדים. פתאום ראיתי מישהו רץ לידי ומחזיק צינור השקייה מאלומיניום. צעקתי אליו 'מה אתה רץ עם צינור?' והוא אמר לי 'לא הישקו כאן שלושה חודשים את הדשא'".

יוסי מזרחי: "לא שוכחים יום כזה. יוז'י סורינוב בכלל לא היה בקבוצה. יום לפני המשחק נפגעתי בכתף, קיבלתי זריקות כדי להיות כשיר, אבל מישהו בקבוצה החליט שאני לא אהיה מסוגל לעמוד בשער. הלכו ומצאו את סורינוב בשעה 5 בבוקר מבלה באיזה מועדון ברמלה. אף אחד לא ידע שהוא אמור לשחק, במיוחד הקהל".
מזרחי: "אחרי ה- 3:2 האוהדים נכנסו למגרש, כשבידיים שלהם היו הרבה דברים קשים. צינורות, לומים, ברזלי זווית. לא יכולנו לעשות כלום. למשחק הגיעו 4,000 אנשים מירושלים, וכמעט כולם היו על הדשא. לא מדובר כמו היום על זריקת אבנים ובקבוקים. זו היתה התפרעות מטורפת של פנאטים. זה הדור שגם שרף את בלומפילד, ועליו קם המערכון של הגשש ("את הבלוקים גמרנו שבוע שעבר בפ"ת").

כדי לא לקפח את הדור שגם שרף את בלומפילד נספר כי האירוע הזה התרחש בראשית שנות ה- 70. הפועל ת"א הובילה 2:1 על בית"ר, כשלפתע פרץ למגרש חייל אוהד בית"ר ורץ באמוק לעבר רוני קלדרון, שהחזיק בבכדור.
קלדרון לא התרגש, העביר את החייל בין הרגליים ומשם המשיך כל הדרך לשער בית"ר, 3:1.
בשלב זה הפסיק השופט את המשחק, ואוהדי בית"ר פרצו את הגדרות ונכנסו לדשא. שחקני הפועל נמלטו והאוהדים הזועמים הציתו את רשת אחד השערים.

ובחזרה למשחק בפ"ת: תגובתו של יו"ר בית"ר דאז, רובי ריבלין בעיתון שלמחרת היתה משעשעת במיוחד. ריבלין דרש משחק חוזר.
משחק חוזר?
ריבילין מסביר מדוע ביקש באותו הזמן משחק חוזר, תגובתו כמה שנים לאחר הפוגרום: "הייתי אז יו"ר בית"ר והמהומה היתה בפ"ת. בעבר היו מהומות גדולות יותר בירושלים וידענו איך לטפל בזה. מי שהיה אשם בפיצוץ המשחק זה הנהלת הפועל פ"ת והמשטרה. לא היו צריכים להעניש אותנו, היו צריכים לפעול איתנו בדרך החינוך ולא בדרך הענישה".
עוד על אחראיות המשטרה אמר ריבלין: "כששיחקנו בימק"א היתה חומה חיה של סדרנים ושוטרים. בפ"ת היו גדרות שהפרידו בין הקהל למגרש ובין היצעים. אני טענתי שבפ"ת אני לא יכול לשמור על האוהדים שלי וזה תפקיד המשטרה. לכן דרשתי משחק חוזר. המשחק הזה היה אחרי שהצלחנו קצת לתקן את התדמית של אוהדי בית"ר ששרפו את בלומפילד. בתקופה ההיא אוהדים-חיילים היו עומדים על קו השער עם רובים ומונעים גולים".



מזרחי: "זה לא כמו היום - זריקת אבנים ובקבוקים. זו היתה התפרעות מטורפת של פנאטים".


הנימוסים של שלום אביטן
דמות מרכזית מאוד בפרשה, איך לא, היה שלום אביטן שחיזק אז את בית"ר ירושלים. כמה ימים אחרי המשחק הגיעה המשטרה לאימון בית"ר כדי לעצור את מי שלטענת אנשי פ"ת הדליק את האש.
המשטרה לא מצאה את אביטן ואת ג'אנו, ורק למחרת הוא הסגיר את עצמו במשטרת פ"ת. אחרי 20 שעות של חקירה אביטן שוחרר עד למשפט.

אביטן בתגובה לכתבה: "מה התקשרתם כדי להעלות מתים מהקבר?"
אומרים שהיית מעורב חזק שם, שהדלקת את האש.
הכל שטויות. נכון שהיה יום שחור וגועל נפש ואני אפילו זוכר שני אוהדים שהסתובבו עם עוזי וירו לשמיים. אני שכבתי כל הזמן על הדשא בצד ועישנתי סיגריה ליד עיתנואי מכובד מאוד, איתן עמית, ולא זזתי ממנו. אחר כך הוא העיד לטובתי במשפט והשופט אמר שסתם עשו לי לינץ' כי הייתי כוכב צעיר. עובדה שזוכיתי מכל אשמה".
יחיאל סאלם דווקא זוכר את זה קצת אחרת: "אביטן הוריד לי במגרש את הצינור בגב ואני התעוררתי רק בבית החולים. הוא דפק לי צינור בגב, ואני לא אשכח לו את זה בחיים".
שלום לא היכית גם שחקנים מפ"ת, למשל את האחים סאלם, כשבאת לבית-חולים כדי לבקר את שחקן בית"ר, דוד ישי ז"ל?
"זה דווקא נכון. אותם לא סבלתי, שניהם היו מגינים מכוערים משהו פחד, אז לא נורא. היו נכנסים כל הזמן ברגליים. אבל עזוב, זה היה ריב ילדותי".
דב רמלר איחר למשחק ונכנס רק כמחליף בגלל שבאותו היום היתה לו בחינת בגרות בהיסטוריה. משדה הקרב הוא ברח תוך כדי הסתננות מתוחכמת לאמבולנס שלקח את השוטרים הפצועים לבית החולים.
רמלר: "כשהיינו בבית החולים בא גם האוטובוס של בית"ר כדי לבקר את דוד ישי ז"ל. פתאום בלי שום אזהרה, שלום אביטן בא אלי ונתן לי אגרוף בפנים. הייתי בשוק".
שלום, אגרוף בפנים לרמלר?
"זה לא מדויק. היום אני ורמלר חברים טובים, אבל אני זוכר שהוא זרק לי 'מרוקאי מלוכלך', אז ברור שמטעמי נימוס הייתי מחוייב להגיב וסטרתי לו".

העונש לבית''ר: 5 רדיוס
כבר למחרת המשחק החל שלב החרטה. האוהדים של בית''ר הגיעו לבית החולים בלינסון בו טופלו שחקני פ''ת כדי לבקש סליחה.
את המשחק שפט ויקטור נעמן, שכמה שנים לאחר האירוע נתן תגובה קצרה: "רצו אחרי עם צינורות ואבנים. הם רצו להרוג אותי. זרקתי את עצמי לתוך ניידת משטרה והייתי שם עד 1:30 בלילה. זה מה שאני זוכר מאותו משחק".
נעמן הגיש דו"ח חמור מאוד להתאחדות לכדורגל. בהתחלה דיברו שם על פיזור הליגה, אבל בסופו של דבר בית"ר קיבלה רדיוס לחצי עונה. אחר כך היא עירערה והעונש הופחת ל- 5 משחקים בלי קהל.

פ"ת עלתה אוטומטית לגמר הגביע, שהתקיים שבוע אחרי הפוגרום. חלק מהשחקנים היו מאושפזים רוב השבוע והיו כמה שחקנים בריאים שחשבו לא להופיע שם.
בסוף התפרים הוסרו, הקבוצה התייצבה וגם הפסידה את הגביע להפועל חיפה (1:0). כמה משחקני פ"ת שקלו לפרוש מכדורגל.
יחיאל סאלם: "אחרי המשחק הצהרנו שאנחנו רוצים לפרוש, אבל הזמן עשה את שלו וחזרנו לשחק. לא יכולנו בלי הכדורגל".
ויסוקר: "חשבתי לעצמי בשביל מה אני בכלל צריך את זה. הייתי נהג דן, אז מקצוע מכובד מאוד, וכל הריצות אחרי הכדורגל היו רק בשביל הכיף. זה כיף? בסוף החלטתי שאני לא אפסיק בגלל הקהל המטורף הזה".





קרדיט לאתר מחנה האוהדים של בית"ר ירשולים
חובה לקרוא !

תודה

ואתה מתגאה בזה?

הודעה זו נערכה ע"י Aviv44 ב Jun 4 2006, 05:51 PM

לא

ומה זה השאלה הזאת בכלל ?



מילא אוהדי סכנין או הבועל אני הייתי גאה

אבל אלה יהודים

למה זה אמור לענין אותנו ? שים בפורום של ביתר

היום זה לא היה קורה בחיים.

למה אמור לעניין אותי שאתה אוהב את גובאני רוסו ?

אחי,אתה מתקרב לתואר האיש הכי מושפל בפורום אחרי אבי89

http://www.winnerp.net/forum/index.php?showtopic=55997



אתה לפני שנינו נראה לי

יווו אתה דפוק באמא שלי חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

וואלה הרבה אומרים את זה

אבל פה אתה יצאת לא קשור

באמת את מי זה מעניין...

לא מעניין אותי רסידו

אל תפתח אשכולות עליהם

עכשיו כל אחד יגיד לא מענין לא מענין...
אבל זה באמת לא מענין.
מה איכפת לנו מה שקרה לפני 30 שנה ?!

ת'אמת פה בנישו הדביל צודק.....