סיפורה של קבוצה אגדית

בורוסיה דורטמונד



הכל התחיל בדצמבר 1909. קבוצה של 40 מחברי "עדת השילוש הקדוש" הקתולי התכנסה במבשלת בירה בשם "בורוסיה" בדורטמונד לאסיפת חירום בנושא היחס המחפיר שמקבלים חובבי הכדורגל בעדה מראשיה. ה-40 החליטו ללכת על צעד דרסטי ולהקים מועדון כדורגל שייתן להם מסגרת למשחק והקימו את "מועדון משחקי הכדור בורוסיה 09 דוטמונד" (BV Borussia 09 Dortmund). השם והמספר מייצגים את מקום ותאריך הקמת המועדון. תחילה נבחר הצבע הכחול-לבן לצבע המועדון, אך ב-1913 אימץ המועדון את צבעי הצהוב-שחור של סמל העיר שאיתם הוא נשאר עד היום. האיש החזק במועדון מיום הקמתו היה פרנץ יאקובי, שהיה בתחילה סגן נשיא וב-1916 מונה לנשיא המועדון. יאקובי נשבע להפוך את בורוסיה למועדון הגדול בגרמניה וחתר ללא לאות לקראת מטרה זו. בורוסיה הצליחה לעלות 2 ליגות עד 1914 והגיעה לליגת המשנה. מלחמת העולם הראשונה הקפיאה את הפעילות הספורטיבית עד 1919. בורוסיה שבה לפעילות בליגת המשנה, הצליחה לעלות לליגה העליונה ב-1926, אך סיימה אחרונה וירדה כעבור עונה אחת.

ב-1924 רכש המועדון את האיצטדיון העירוני "וויסה ויסה" ושינוי שמו ל"בורוסיה ספורטפלאץ". צעד זה הפך את המועדון לאחד הראשונים בגרמניה עם אצטדיון בבעלותו והגדיל מאוד את הכנסותיו. בורוסיה נותרה בליגת המשנה משך עשור שלם. ב-1930 נפטר יאקובי ובמקומו נבחר אגון פנטרופ שהודח ב-1934 עקב סירובו להצטרף למפלגה הנאצית. אוגוסט בוסה קיבל את מקומו והביא לעמדת המאמן את כוכב העבר של שאלקה, פריץ טאלן. טאלן העלה מהנוער את החלוץ הצעיר אוגוסט לנץ ובנה עליו את הקבוצה שהצליחה להעפיל לליגה העליונה של ווסטפאליה (לא הייתה אז ליגה מאוחדת, שוחקו ליגות מחוזיות) ב-1936. כושרו של לנץ לא נעלם מעיני מאמני הנבחרת שהתכוננה לאולימפיאדת ברלין ולנץ זומן לסגל והיה לשחקן הראשון בתולדות בורוסיה שמוזמן לסגל. לנץ הופיע בנבחרת 14 פעמים לפני שנופה סופית עקב סכסוך עם המאמן ספ הרברגר.

העונות הראשונות בליגה העליונה היו מוצלחות עם סגנות ופעמיים מקום 3, תמיד מאחורי האימפריה של שאלקה. ב-1940 הוקפאו הליגות עקב מלחמת העולם השניה וחזרו רק בשנת 1943. בורוסיה עברה לאיצטדיון "רוטה ארדה" החדש שנבנה עוד מלפני המלחמה והצליחה לנצח לראשונה בתולדותיה את שאלקה 1-0 משער של לנץ. בשנים הבאות דורטמונד המשיכה להתמודד בצמרת הליגה המחוזית, אך הפסידה כל שנה את האליפות לשאלקה.

ב-1947 מונה פרדיננד פאברה למאמן והצליח להוביל את הקבוצה לאליפות הסטורית ע"ח האלופה הנצחית שאלקה. כל העיר געשה מהתרגשות ודווח גם על מהומות בין תושבי דורטמונד לתושבי גלזנקירשן הסמוכה, כל רקע היריבות בין שאלקה לבורוסיה. בסיום אותה שנה התאחדו כמה מההתאחדויות האזוריות בצפון-מערב גרמניה והקימו את הליגה העליונה של הצפון-מערב. אדי האבליצ'ק מונה למאמן החדש של הקבוצה והוביל אותה לשתי אליפויות ב-1948-9 ולגמר הגביע ב-1949 בו הפסידה בהארכה למאנהיים. האנס קראטשמאן מונה למאמן ב-1950 והצליח להביא תואר שלישי רצוף לבורוסיה. השלישיה הרצופה הביאה את בורוסיה למעמד של אחת מקבוצות הפאר של גרמניה ולהשתוות לשאלקה השנואה.

דורטמונד הפסידה את האליפות ב-1951 לשאלקה וב-1952 נפלה לתחתית. קראטשמאן פוטר ובמקומו הובא בומבאס שמידט שהעלה מהנוער את השוער הצעיר היינריך קוויאטקווסקי. "קוויאט" נתן עונה אדירה והביא את בורוסיה לאליפות רביעית ב-6 שנים. הוא זומן לסגל הנבחרת למונדיאל 1954 וזכה איתה באליפות העולם, אחרי הסנסציה על "נבחרת הפלא" של הונגריה בגמר. שמידט הוחלף ב-1955 ע"י הלמוט שניידר. ב-1956 הוחלט על הקמת ליגה מאוחדת לכל מערב גרמניה ודורטמונד זכתה באליפות הבכורה ובאליפות השניה תוך הצגות כדורגל מבריקות בניצוחם של שחקני הנבחרת קוויטקווסקי, שמידט וקלבסה.

בשנים הבאות נחלשה הקבוצה ורק עם מינויו של הרמן אפנהוף למאמן ב-1963 הצליחה לזכות באליפות שלישית והאחרונה במתכונת האחרונה של הליגה הגרמנית. בסיום אותה עונה הוחלט להקים את ה"בונדסליגה". בורוסיה שוב פיספסה דאבל עם הפסד של 3-0 בגמר הגביע להמבורג. כוכב הקבוצה באותה עונה, יורגן שולץ עזב לרומא מה שהחליש את הקבוצה משמעותית. הקבוצה הצטרפה לגביע האלופות האירופי בעונת 1964 והגיעה לרבע הגמר כאשר בדרך היא מוחצת את בנפיקה 5-0. ברבע הגמר ציפתה לה אינטר הגדולה. אחרי 2-2 דרמטי בדורטמונד ניצחה אינטר 2-0 במשחק שערורייתי ב"סן-סירו". השופט באותו משחק הורחק מאוחר ליותר לצמיתות בעקבות פרשיית שוחד. שמועות דיברו גם על שוחד באותו משחק, אולם זה מעולם לא הוכח רשמית.

ב-1965 הצליחה בורוסיה לזכות סוף-סוף בגביע אחרי 2-0 בגמר על אכן. הקבוצה בכיכובם של טילקובסקי ואמרליך הסתערה בכל הכוח על אירופה ב-1966. דורטמונד נתנה סיבוב הופעות אדיר לגביע המחזיקות והגיעה לגמר מול ליברפול הגדולה ב"האמפדן פארק" בגלזגו. גם בגמר הציגו הגרמנים משחק אדיר וניצחו 2-1 משערים של הלד וליבודה. כל גרמניה יצאה מדעתה ובמיוחד תושבי דורטמונד שחגגו את ההצלחה שבוע שלם. אבל הצלחה זו סימלה את תחילתן של "30 השנים הנוראות" של דורטמונד. הקבוצה נכנסה לקשיים כלכליים ב-1972 ירדה ליגה.

בעודה משחקת בליגת המשנה, קיבלה הקבוצה איצטדיון חדש ממועצת ווסטפאליה – "וסטפאלנשטדיון" הכיל אז 54,000 מקומות ונבנה לקראת גביע העולם של 1974. בורוסיה חנכה אותו במשחק מול שאלקה – והפסידה. ההכנסה מהמשחק הצילה את המועדון מפירוק וההכנסות שבאו אח"כ מהאיצטדיון החדש החזירו אותה לדרך המלך. ב-1976 הובא אוטו רהאגל למשרת המאמן והוא הצליח להחזיר את הקבוצה לבונדסליגה. אבל בליגה העליונה החיים היו קשים, הקבוצה נלחמה בתחתית ולאחר תבוסה מדהימה של 12-0 (!) למנשנגלדבאך רהאגל פוטר. בשנות ה-80 המשיכה הקבוצה להתנדנד בין המקום ה-4 ל-16 ולא לעשות שום דבר משמעותי. מאמנים התחלפו כל עונה, שחקנים הוחלפו בסיטונות, אך שום דבר לא עזר.

רק בואו של המאמן הורסט קופל במחצית השניה של עונת 1989 ייצבה מעט את הקבוצה והיא הצליחה לזכות בגביע הגרמני לאחר בצורת של 23 שנים (!) מתארים. בורוסיה ניצחה בגמר 4-1 בגמר את ורדר ברמן הפייבוריטית מצמד של נורברט דיקל, מיל ולוטש. קופל הצליח לייצב את הקבוצה והוליך אותה למקום הרביעי שנתיים ברציפות. ב-תחילת עונת 1990/91 הגיע לקבוצה מאמן חדש וצעיר – אוטמאר היצפלד. איתו הגיע גם תור הזהב של בורוסיה דורטמונד. היצפלד, הטקטיקן המעולה בנה קבוצה איכותית מאוד וההנהלה החדשה של בורוסיה הצליחה למצוא משאבים לחיזוק הקבוצה. סטפן שאפויזאט ופלמינג פאולסן הצטרפו לקבוצה בשנת 1992 היא פספסה את האליפות רק בהפרש שערים לשטוטגרט. בעונת 1993 הגיעה הקבוצה לגמר גביע אופ"א, אך הוכתה פעמיים 3-0, 3-1 ע"י יובנטוס שהייתה אז גדולה למידותיה של בורוסיה.

בעונת 1995 לאחר בצורת של 32 (!) שנים הצליחה בורוסיה להחזיר את האליפות לדורטמונד. באותה עונה הקבוצה בנתה לעצמה סגל מצוין שכלל בין היתר את: שטפן קלוס, שטפן רויטר, מתיאס זאמר, יורגן קולר, חוליו סזאר, אנדי מולר, שטפן פרוינד, מיכאל צורק, סטפן שאפויזאט, קרל-היינץ רידלה, הייקו הרליך ואיברהים טאנקו. הבאתו של זאמר, מגדולי שחקני גרמניה בכל הזמנים ושחקן העונה באירופה ב-1996 הייתה הצעד המשמעותי שעשה היצפלד. הליברו המזרח-גרמני, יליד דרזדן, התגלה כשחקן חכם, מנהיג וגם כבלם שיודע לעלות ולהבקיע. זאמר ומולר הוליכו את דורטמונד לעוד אליפות ב-1996. אבל עונת 1996/97 היא זו שתיזכר לתמיד כגדולה ביותר בתולדות המועדון.

הקבוצה איבדה את האליפות לבאיירן מינכן המתחדשת של ג'ובאני טראפאטוני, אבל היא השיגה את התואר הקבוצתי החשוב מכל – אליפות ליגת האלופות האירופית. פאולו סואוסה הפורטוגלי, שהגיע מיובנטוס, הזוכה של העונה הקודמת נתן מימד של ניסיון אירופי לקבוצה הגרמנית והיה לשחקן השני בלבד שזוכה בשני גביעי אירופה ברציפות בשתי קבוצות שונות. דורטמונד העיפה ברבע הגמר את אוקזר בקלות. ניצחה פעמיים 1-0 את מנצ'סטר יונייטד ולגמר הגיעה כאנדרדוג ברור מול יובנטוס האדירה, הקבוצה הטובה באירופה באותה שנה והראויה לזכות בתואר. רידלה הדהים את האיטלקים עם שני שערים בנגיחות בתחילת המשחק. יובנטוס עוד הצליחה לצמק משער של דל-פיירו במחצית השניה, אבל דקה אח"כ ניצל ריקן טעות של השוער פרוצי והקשית מעליו מ-40 מ' כדי להבקיע את השלישי ולהיותר המועדון הגרמני השני שזוכה בתואר והראשון מזה 21 שנה. כמו אחרי הזכיה הקודמת בתואר האירופי דורטמונד שוב צללה למצולות אחרי הזכיה. היצפלד עזב ואיתו מרבית הכוכבים ורכבת המאמנים שבאה אחריו לא הצליחה לייצב את הקבוצה. נביו סקאלה האיטלקי, מיכאל סקיבה, ברנד קראוס ואודו לאטק הביאו את הקבוצה לכמעט ירידה בשנת 2000 ורק צירופו של מתיאס זאמר, כוכב העבר, לצוות המקצועי הצילה את הקבוצה.

זאמר קיבל את הקבוצה לידיו בתחילת עונת 2001. זאמר חיזק את הקבוצה בשוער יינס להמן וקשר תומאס רוזיצקי הצ'כי והוביל אותה למקום ה-3 בליגה. העונה שאחריה הייתה מוצלחת אף יותר. לרוזיצקי הצטרף חברו הצ'כי, יאן קולר הענק, ודורטמונד זכתה באליפות בדרמה של המחזור האחרון ע"ח לברקוזן האומללה, לה הגיע התואר. הקבוצה הציגה יכולת לא רעה בליגת האלופות, אבל הודחה לאחר השלב הראשון, המשיכה באופ"א עד הגמר והפסידה לפיינורד שזכתה לשחר באיצטדיונה הביתי "דה-קיפ".

עתידה של הקבוצה נראה היום ורוד מתמיד. זאמר הוא מאמן מעולה שמלהיב את שחקניו. היציבות הכלכלית מאפשרת למועדון לשמור על איכות וכעת נותר רק לברר אם תוכל בורוסיה להתמודד לאורך זמן עם המפלצת ממינכן.


אליפויות: 1963, 1995, 1996, 2002.

גביעים: 1965, 1989.

מאי 1997, הזכיה האגדית של בורוסיה בליגת האלופות
לאחר ניצחון 3:1 על יובנטוס בגמר.



האיצטדיון הביתי (מכיל כ-70 אלף מקומות ישבה):





בורוסיה דורטמונד 6\2005


הסגל המלא:

רומאן ווידנפלד, דניס גנטאאנר, כריסטוף מטצלדר, כריסטייאן וורנס, דדה ,מארק אנדרה קרושקה ,מהמט אקגון, פיליפ דגאן, לארס ריקן, סבסטייאן קל, סלבטורה גמבינו, תומאס רוסיצקי, פלוריאן קרינגה ,נורי סאהין, מרקוס ברזנסקה, סדריק ואן דר גאן, יאן קולר, אבי סמולארק ,דוויד אודונקור, דלרון באקלי.

הקהל המדהים של הצהובים שחורים:

בואנה אבי התלהבת קצת אה...

רק לפני כמה שעות כשמיסטר ילו הל שם תתמונות של הקבוצה התחלת לאהוד אותם

נכון לרגע זה,

יום שבת, 04.02.2006, בורוסיה דורטמונד מדורגת במקום השמיני בליגה הגרמנית הראשונה עם 24 נק'.

בורוסיה דורטמונד

דבר ראשון אני לא אוהד אותה אלא מחבב,

והתמונות שעומר העלה רק הזכירו לי את מה שידעתי עוד מהגן, וחלאס כבר להרוס נושאים.

אני זוכר עוד כשהיתי קטן, באוקראינה, באותה עונה שדורטמונד זכתה בליגת האלופות כולם היו מושפעים ממנה, כול ילד שני בשכונה הלך עם חולצה, כובע, גרביים ועוד... של בורוסיה. ככה בערך התחלתי להתעניין פה ושם והכרתי את הקבוצה, כמובן עוד לא היתי מבין במה מדובר אבל ידעתי שדורטמונד זכתה בליגת האלופות לאחר הניצחון על יובנטוס בגמר ושהיא משחקת בשחור צהוב

תמיר - תגובה של ילד קטן, לא מתאים.

הודעה זו נערכה ע"י avi-89 ב Feb 4 2006, 02:49 AM

רק שחקן אחד נשאר בדורטמונד מאז הניצחון ב-1997 הגדול
זהו לארס ריקן האגדי...
סיקור ענק
תודה רבה

טובי שלי

נורי סאהין

נורי סהאין ס-ג-י-ד-ה!

ממש בוגר. יופי.

לפעמים יש סמיילים מצחיקים

7 נק' מתוך 9 האפשריות לאחר הפגרה, סגידה

איבוד נקודות של הרטה ברלין ביום שבת וניצ' של הצהובים שחורים ביום ראשון יעלה אותם למקום החמישי

האתר הרשמי של הקבוצה:

http://www.borussia-dortmund.com



הודעה זו נערכה ע"י avi-89 ב Feb 10 2006, 04:20 PM

סגידה

גם אני מחבב את הקבוצה הזאת
קבוצה עם נשמה
תודה אחי

אחי..לא קראתי מה שרשמת...אבל אם כבר אתה מדבר עלנים אז אני צריך שתאשר לי משהו

זה נכון שלפני כמה שנים..נראה לי 2 או 3 ...הקבוצה שלהם נקלעה למצב כלכלי קשה מאוד...ממש קשה..ואז ביקשו מהאוהדים עזרה..והם קנו למעלה מ 75000 מנויים?!

את מי זה מענין לעזעאל ?

מוות לגרמנים !

הודעה זו נערכה ע"י יוסי בנישו ב Feb 10 2006, 09:43 PM