עוד טור על הנבחרת

[roiei]

אם ננסה שניה להיות אובייקטיבים, הרי שאף אחד מאיתנו לא היה רוצה לראות נבחרות כמו ישראל הנוכחית במונדיאל. במיוחד לא נבחרת שהמאמן שלה נותן לאיי פארו להכתיב לו את ההרכב.

לבד מכרטיס כניסה אוטומטי למארחת, נשמרו לנבחרות אירופיות עוד 13 מקומות במונדיאל שייערך בשנה הבאה בגרמניה. ישראל הנוכחית אינה נמנית על 14 הנבחרות הטובות באירופה. גם לא על ה-20, וספק רב אם יש לה מקום בטופ 25. זו בשום צורה אינה טרגדיה אם לא נעפיל הפעם לגביע העולם. זה גם לא חוסר צדק. למעשה, תילי התילים של החישובים שנערכים כאן בשתי היממות האחרונות מנסים לרבע את המעגל, לברוא נס סטטיסטי כמעט בלתי אפשרי: איך משחילים למשחקי ההצלבה נבחרת שלא ניצחה משחק אחד מששת אלו שקיימה מול שלוש יריבותיה האמיתיות להתמודדות. נכון, גם צרפת, אירלנד ושוויץ שקועות עדיין עד צוואר בפלונטר של בית 4, אבל יש הבדל אחד קטן בינינו לבינן - הן לפחות ניסו לשחק כדורגל בקמפיין הזה.

בואו נודה על האמת, מעבר להזדהות השבטית, היינו רוצים לראות כמה שפחות נבחרות כמו ישראל של גרנט במונדיאל. ודאי שמבחינת הרמה (רצוי לזכור שבמשחקים מול קפריסין ופארו לא ניכר יתרון איכות מובהק של ישראל), אבל עוד יותר מבחינת הגישה למשחק. התחושה לנוכח מרדפי הכדור השכונתיים באיי פארו היתה שהכחול היום אפור מאוד, ולא רק בגלל העננות הגבוהה בטורשבאן. ייתכן מאוד שאלו פני הדור ושזה המיטב שניתן היה לסחוט ממנו, אבל חייבים לקחת בחשבון גם השפעה מצטברת של מנטליות מאוד מסויימת לאורך קמפיין שלם. ולא שלא היו לה פירות: יחד עם צירוף מקרים הסתברותי חד פעמי והמון מזל עודף, היא איפשרה לעם קטן מוקף אויבים לחיות את חלום המונדיאל עד הרגע האחרון. שימו לב שזו גם המנטרה הקבועה של מר גרנט בכל ראיון ("עצם זה שאחרי המשחק התשיעי אתם עדיין שואלים אותי אם אפשר לעשות את זה אומרת הכל" וגו).

בדיעבד, הטעות הנוראה ביותר שנעשתה בקמפיין הזה, היא אי הארכת החוזה של גרנט עוד לפני תחילתו. זו כנראה הדרך היחידה שבה היה ניתן לחלץ ממנו - אולי, לפרקים, לפחות למשך כמה דקות במשחקי הבית - מעט יוזמה התקפית המונעת מרצון חופשי, לא כאילוץ אחרי פיגור. ברגע שהארכת הקדנציה נותרה פתוחה, הוקרב הקמפיין כולו לשימור הפסאדה של "תראו באיזה שלב מתקדם אנחנו עוד בתמונת הסיכויים". גרנט הוכיח את עצמו בהקשר הזה כאסטרטג על ותקשורתן מהמופלאים שהיו פה. מלבד זה עומדים לזכותו נכסים מכובדים יותר כמו יחסי אנוש מוצלחים עם השחקנים (גם בזכות גיבוי גורף ראוי, מהסוג שרפי כהן ודומיו יכלו רק לחלום עליו בימים עברו), ובעיקר יצירת יש מאין של אופי בלתי שביר, שהוציא לשמצה חיובית את שמה של ישראל כנודניקית קטנה.

חבל רק שבדרך לשם גם יצא שמה למרחוק כנבחרת לא ספורטיווית, כזו שחיה מפרובוקציות ועוד מתירה לעצמה להתנהל בצדקנות. יוהן פוגל השוויצרי אמר זאת ברצינות ומתוך אמונה, אבל הנימוק שלו מדוע ראוי שישראל תשחק בגרמניה ("מגיע לישראלים לעלות כי הם סבלו בשואה") הוא מיצוי מופלא של הישראליות נוסח "ספורט ידיעות".

מעל לכל ממשיכה לרחף השאלה הטורדנית: איך יכול להיות שאחרי הופעה מכובדת ונטולת הפסדים בבית צפוף וקשה, כולל שלוש תוצאות תיקו חוץ יפות בכל קנה מידה, עדיין מתהלכת בארץ כמות בלתי מבוטלת של אנשים שמתקשה להתלהב מהקמפיין הזה. תשובה אפשרית מסתתרת באחת מכותרות המשנה שהעסיקו את חובבי הכדורגל בימים שלפני המשחק באיי פארו: אברם, כך דווח, מתכוון לפתוח עם שלושה בלמים במקרה שהמקומיים ירכיבו שני חלוצים; אם לארסן יסתפק בשחקן חוד בודד, ישקול גרנט בחיוב להרכיב שני בלמים בלבד. לנבחרת שמאפשרת לאיי פארו להכתיב לה את שיטת המשחק אין מקום בגביע העולם.

מאת אורי שגב עיתון הארץ\וואלה

[roiei]

ונוסיף לזה עוד דעה מקצועית - קטע קצר מהראיון עם יצחק שום:
מה עם אימון הנבחרת, אתה מחכה לטלפון מאיצ'ה?

"לא, לא. אני לא מחכה לכלום. חוץ מזה, למה שיירצו אותי? אם תהיה פנייה אשמח לשמוע אותה, אבל לא מעבר לזה. צריך להסתכל על העובדות, ומבחינתי העובדות הן שאני בכל דבר בישראל הייתי הראשון. אם לא נעשה את זה, אני מקווה שאני אעלה את הנבחרת לטורניר גדול. לא יודע למי מגיע לאמן את הנבחרת, בזה שאחרים ישפטו, לא אני. אם יחליטו להחזיר אותי אני אשמח. אם לא, כלום לא קרה".

נהנית מנבחרת ישראל השבוע?

"נו, באמת... במשחקים האלה הדבר היחיד שמעניין זה אם הנבחרת תגיע למונדיאל או לא, וכנראה היא לא תגיע".

למרות קמפיין בלי הפסד, הנבחרת נכשלה?

"תלוי מה מחפשים. אותי מעניין להשיג את המטרה, כל מה שבדרך זה לא העיקר. רוצים להחזיר אותנו 50 שנה אחורה. חשבתי שכבר עברנו את השלב שאנחנו לא מפסידים וכולם מבסוטים".

[יוסי הפרסי]

יופי כל פלוץ מביע דיעה.....חוץ משום