NBA Final, סיקור שלי לקראת הגמר.

[c_web]

תבלו, 4:00 ישיר בספורט 5+

* * * * * * קרדיט ל sani התותח מ - Bettingadvice Forum

הודעה זו נערכה ע"י c_web ב Jun 9 2005, 04:20 PM

[Perry]

תמונה חזקה
לא נראה לי שהרבה יבינו

[HoRSeA]

חחחחחחחח לקח לי דקה אבל הבנתי חחחח
וואלה בא בטוב הגמר הזה, אין כבר בית ספר, כל יום קם רואה וחוזר לישון...

[Mahur]

חזקקקק

[Mahur]

הרבי מול התלמיד. טור אישי של שימי ריגר

"הסגנון של שתי הקבוצות דומה - הרבה מסירות בהתקפה ותנועה בלי כדור. השחקנים מאד קבוצתיים ויודעים בדיוק מי האופציה הראשונה, השנייה והשלישית בהתקפה" שימי ריגר מנתח את סדרת גמר הפלייאוף


יש כל כך הרבה נקודות מעניינות בסדרה בין סן אנטוניו לדטרויט שקשה לדעת על מה לדבר קודם. בואו נתחיל דווקא בעמדת המאמן, ובמקרה שלנו מדובר ברבי מול התלמיד. גרג פופוביץ', המאמן המוכשר של הספרס, התחיל את הקריירה שלו בתור עוזרו של לארי בראון באוניברסיטת קנזס (השניים לקחו ביחד את האליפות ב-1988 עם דני מאנינג). פופוביץ' המשיך עם בראון ל-NBA, שם שימש כעוזרו בסן אנטוניו לפני שירש אותו בתפקיד.

כתוצאה מהקרבה בין שני המאמנים, הסגנון של שתי הקבוצות דומה - הרבה מסירות בהתקפה ותנועה בלי כדור. השחקנים מאד קבוצתיים ויודעים בדיוק מי האופציה הראשונה, השנייה והשלישית בהתקפה. שימו לב, שתי הקבוצות הן מהחלשות בליגה באחוזים מהקו.

בהגנה, אין ספק כי מדובר בשתי הקבוצות הטובות בליגה. גם לפיסטונס וגם לספרס יש שחקנים אתלטים שיודעים לשמור על הכדור. גם הרוטציות מצוינות, יעילות ומהירות. היסודות של ההגנה הגיעו מאוניברסיטת צפון קרוליינה והמאמן האגדי דין סמית, שהיה מאמנו של בראון בשנות ה-60.

כשמשווים שחקן מול שחקן, זה אומר הרבה אבל לא הכל. הרבה פעמים פחות זה יותר ויותר זה פחות. כדי שהספרס ינצחו הם חייבים לעצור את שחקני החוץ של דטרויט, צ'ונסי בילופס וריפ המילטון, שלדעתי הם כיום הצמד האחורי הטוב בליגה.

נעבור למצ' אפים. מאנו ג'ינובילי וריפ המילטון לא מפסיקים לנוע על המגרש משתמשים בחסימות בצורה מושלמת ויודעים לקחת מה שההגנה נותנת להם. בזמן האחרון ניתן לראות כי השניים גם חודרים לסל בלי סוף, דבר המקשה מאד על המגן.

שני הרכזים, טוני פארקר ובילופס, ייגרמו אחד לשני הרבה כאבי ראש. פארקר הרבה יותר מהיר מצ'ונסי, אבל בהגנה תהיה לצרפתי בעיה רצינית עם הפוינט גארד הגבוה והחזק של הפיסטונס.

ראשיד וואלאס יקשה מאד על טים דאנקן. הם באותו גובה, ראשיד יותר אתלטי ומוסר נהדר, דאנקן יותר חזק והוא ריבאונדר מצוין. לדעתי זה יהיה מעניין אם ראשיד יבוא מפוקס ולא ייתן לשופטים להוציא אותו מהמשחק.

טיישון פרינס הופך להיות שחקן שאי אפשר לעזוב אותו כדי לעשות דאבל טים על שחקנים אחרים. הוא קולע מבחוץ, חודר לסל ובזמן האחרון לארי בראון נותן לו לעשות פוסט אפ על האותיות. הוא גם יכול להוציא שחקן יריב מהריכוז עם השמירה הנהדרת שלו. ברוס בוואן מהספרס הוא שחקן הגנה מצוין, אבל הוא יכול לקלוע רק אם הוא נשאר לבד. הוא שומר מאד פיזי, עד כדי כך שהרבה שחקנים אומרים עליו שהוא מלוכלך ומסוכן.

נזאר מוחמד חייב להיות השחקן הכי מבסוט בספרס. ההגעה לטקסס אחרי עונה בניו יורק העניקה לו חיים נוחים ושלווים. מוחמד יודע איך לנוע בלי הכדור וזה מאד עוזר כשהיריבות שמות דגש על דאנקן. זה בלט בסדרה נגד פיניקס כשפארקר מסר לו חמש פעמים במשחק אחד לסלים קלים.

בן וואלאס שומר בלי פשרות. הוא מהיר, ריבאונדר מצוין אבל הוא גם שחקן התקפה מאד מוגבל למרות השיפור בעונה האחרונה. קליעות העונשין שלו עלולות להיות המכשול הגדול של דטרויט (הוא אפילו יותר גרוע משאקיל אוניל).

לסן אנטוניו יש יתרון בספסל. רוברט הורי מככב בחודש יוני כבר כמה שנים רצופות. הוא קלע שלשות נהדר, לא עושה טעויות ויש לו טונות של ניסיון. ברנט ברי הוא קלע מדהים, ופותח את ההגנה עם יד הזהב שלו. אפילו בנו אודריך, שמפתיע לטובה העונה, יהיה פקטור בסדרה.

אנטוניו מקדייס עושה את הספסל של דטרויט מסוכן. הוא קולע מחצי מרחק, שומר טוב וריבאונדר מוכשר. לינדזי האנטר מועדף על פני קרלוס ארויו בתור מחליף ראשון לשחקני החוץ, בעיקר בגלל שהוא שומר מדהים, חוטף הרבה כדורים ולא עושה טעויות. גם אלדן קמפבל הוא שחקן שיודע לשחק תחת לחץ. יש לו כמויות של ניסיון ושש עבירות לתת.

לדעתי הולכת להיות סדרה גדולה וחזקה, שבסופה תניף דטרויט את הגביע בפעם השנייה ברציפות אחרי שבעה משחקים.

[Mahur]

אחד על אחד
איזה מצ' אפ יכריע את הסדרה בין סן אנטוניו לדטרויט? הקרב בין פארקר לבילופס, המרוץ בין המילטון לג'ינובילי או המלחמה בין דאנקן לוואלאסים? אתר ספורט 5 שופך אור על האנשים המרכזיים של סדרת הגמר
מערכת אתר ספורט 5 08/06/05 21:28

טוני פארקר ומאנו ג'ינובילי (AP). שניים מהאנשים המרכזיים בסדרה
ה-NBA היא ליגה של מצ' אפים. בשיטה האמריקאית קבוצות שלמות נבנות כדי שברגעים המכריעים של העונה ליריבה העיקרית יהיה מיס מאץ' מולם. לקראת סדרת הגמר בין דטרויט לסן אנטוניו, ניתחנו עבורכם את המצ' אפים העיקריים שעשויים לקבוע את זהות האלופה הבאה.

מנהלי העבודה: בילופס מול פארקר (רון גורדון)



הכל יכול ליפול בסופו של דבר על שני האנשים שיחזיקו הכי הרבה דקות בכדור בסדרת הגמר. מצד האלופים, בילופס בן ה-28 עתיר ניסיון ולא לשכוח, הוא זכה בתואר ה-MVP של סדרת הגמר בעונה החולפת. מצד שני, טוני פארקר בן ה-23, גם הוא לא זר למעמד המכובד אחרי שהניח על אצבעו טבעת אליפות ב-2003.

מבחינת מספרים השניים כמעט זהים. פארקר סיים את העונה עם 16.6 נק' למשחק והעלה את הרמה ל-18.7 בפלייאוף, עם 20 נק' למשחק בסדרה הקלילה מול פיניקס בגמר המערב. בילופס קלע 16.5 נק' למשחק בעונה הרגילה, ושידרג ל-18 נק' בממוצע במשחקי הפלייאוף. גם בחלוקת האסיסטים ההבדל לא משמעותי, 6.1 לפארקר, 5.8 לבילופס.

בילופס הרבה יותר יציב מפארקר, שהולך לאיבוד במשך דקות ארוכות על המגרש. צ'ונסי, בעונתו השלישית בפיסטונס ובעיקר אחרי האליפות בעונה שעברה, הוא האיש אליו נשואות העיניים של שאר השחקנים, למרות שהוא צעיר משני הוואלאסים. המילטון הוא ספק הנקודות העיקרי של דטרויט, בילופס הוא הברומטר של הקבוצה.

את המשחק השביעי מול מיאמי סיים בילופס עם 18 נק' באחוזים לא מרשימים ועם משחק מעט הססני. עדיין, ארבע קליעות עונשין חלקות בדקה האחרונה עשו את ההבדל ושלחו את ההיט לחופשת הקיץ. חשיבותו עבור דטרויט מכרעת, וברגעים הקריטיים הוא תמיד מספק את הסחורה.



ריפ המילטון וצ'ונסי בילופס (AP). מובילים את הקו האחורי של הפיסטונס

מנגד, פארקר מצא עצמו מנגן על גיטרת הבס בסן אנטוניו, כשהוא מותיר את החצוצרה הצעקנית ואת הפסנתר המלווה לדאנקן וג'ינובילי. הארגנטיני המצוין הפך להיות הגו טו גאי בקו האחורי של הספרס והורדת הלחץ מפארקר לא עשתה לו טוב כפי שהיה ניתן לצפות.

אסור להתעלם מנתונים חשובים מאוד, בעיקר בסדרה כזו- אחוזי הקליעה. בילופס הוא קלע מוכשר מהעונשין ומסיים משם ב-89%, פארקר חלש מאוד עם 69% בלבד. גם לאחוזים מעבר לקשת תהיה משמעות גדולה, הצרפתי של סן אנטוניו קלע העונה בפחות מ-28%! מקו השלוש, בילופס צולף משם עם מספר נאה של 42%.

גם פארקר וגם בילופס לא יתפוצצו עם משחק מטורף של 40 נק' ומעלה. בכלל, זו סדרה שתוכרע בהרבה כוח, אגרסיביות, לב, נשמה ולחימה. השניים מכירים את הקבוצה שלהם לעומק ולרוחב, יודעים לנהל משחק והיו במעמדים האלו בעבר.

שורה תחתונה: בילופס טוב יותר, ואולי גם יציב יותר. מהפוינט גארד של דטרויט אתה יודע מה אתה הולך לקבל, וזה הרבה מאוד. מה נשאר לטוני פארקר? מקום להפתיע. אם פארקר יוכל למצוא את היד הטובה, את הביטחון בקליעה, בניהול ובשליטה במשחק, האקסטרה שהוא יכול לתת תעניק לסן אנטוניו יתרון חשוב.

מוציאים לפועל: המילטון מול ג'ינובילי (אלון רייכמן)



ריפ המילטון ומאנו ג'ינובילי הם אולי שני השחקנים המלהיבים ביותר בסדרת הגמר. שניהם אתלטים, חכמים, קלעים נהדרים ואוהבים את רגעי הקלאץ'. ושניהם גם כל כך שונים.

המילטון הוא הכוכב הגדול של דטרויט. נכון, בניגוד לשאר הקבוצות בליגה, לפיסטונס אין להם סופרסטאר ענק סטייל קובי בראיינט, טרייסי מקגריידי או אפילו סטיב נאש, אבל במסגרת המגבלות המילטון הוא האיש.

ללארי בראון יש כמה 'גו טו גאייז' בקבוצה. זה יכול להיות ראשיד וואלאס שלא מתרגש מלחץ (אתם יודעים, הברגים בראש), צ'ונסי בילופס שאוהב את המאני טיים או אפילו טיישון פרינס קר הרוח. אבל כשבאמת חייבים סל, האיש שייקח את הכדור האחרון הוא המילטון.

ריפ משתחרר נהדר מחסימות ויודע להשחיל תמיד את הסל החשוב. לא סתם רג'י מילר הגדול אמר עליו שהוא רואה בו את היורש האמיתי שלו. כשהמילטון טוב, דטרויט טובה ואם האיש עם המסכה יידע לשמור על אחוזים טובים מול הספרס הוא עשוי להוביל את הפיסטונס לאליפות שנייה ברציפות.


רק ככה אפשר לעצור את מאנו ג'ינובילי (AP). הארגנטינאי עלה מדרגה השנה

מאנו ג'ינובילי הוא ההוכחה הגדולה שגברים לבנים כן יכולים. כשג'ינובילי שיחק בקינדר בולוניה הוא היה שחקן נהדר, אבל בניגוד לאירופאים רבים שמגיעים ככוכבים ל-NBA ומקבלים על עצמם תפקיד משנה של קלעי או מוסר, ג'ינובילי רק הפך ליותר טוב.

ספק אם גם אנשי סן אנטוניו שהביאו אותו, האמינו שהארגנטיני האתלטי הזה יהיה כל כך טוב. הוא חודר נהדר, קולע במאני טיים ולא מפחד מכלום. תשאלו את בן וואלאס, שכבר קיבל ממנו דאנק על הפנים.

מאנו הפך לשחקן חמישייה מוביל במכונה המשומנת של סן אנטוניו כשהביטחון שלו מאפשר לו לעשות כל מה שהוא רוצה על המגרש, למרות שטים דאנקן הוא תמיד האופציה הראשונה בהתקפה. עוד כמה עונות כאלו, והוא לא יראה אף אחד ממטר בדרך לתואר "הזר הטוב ב-NBA בכל הזמנים".

שורה תחתונה: גם המילטון וגם ג'ינובילי עומדים על ממוצע של 21.8 נק' בפלייאוף עד עתה, ושניהם יהוו מטרה להגנות של היריבה. הדרום אמריקאי טוב יותר (בפער קטן מאד) אבל המילטון בהחלט יכול לגרום לנו לאכול את הכובע עם סדרה בלתי נשכחת.

אזור הצבע: דאנקן מול הוואלאסים (ניצן פלד)




קשה לצמצם את הקרב מתחת לסלים בין שתי קבוצות עמוסות גבוהים אלה לשלישייה שבכותרת, והאמת – זה גם לא יהיה ריאלי לעשות כן. אם מחפשים את מרכז המצ'-אפ בצבע בסדרת-הגמר, הוא יהיה חייב להיות לכל הפחות תלת-ראשי, מכל צד.

ראשיד ובן וואלאס הפותחים בחמישיית הפיסטונס מתפקדים כבר עונה וחצי (ואליפות אחת בטווח) כשני ראשים של אותה מפלצת. תרומתו של 'שיד' בהתקפה היא נפלאה, ביג-בן אמון על הצד היותר שחור של העבודה (ריבאונדים, חסימות), למרות שגם בצד הזה של המגרש ראשיד לא טומן את ידו בצלחת.

מן העבר שני נמצאים טים דאנקן ונזאר מוחמד. מאז הגיעו של האחרון לסן אנטוניו בטרייד נהדר באמצע העונה (הגיע עבור מאליק רוז האנדר-סייזד המתבגר בעל החוזה השמן), מחלקים השניים את זמנם בין עמדות ה-C וה-PF. במקרה של הספרס ההבדלים בין הגבוהים קצת יותר גדולים כמובן. מוחמד בא לידי ביטוי בעיקר בהגנה ובריבאונד, דאנקן הוא פשוט הכל בסן אנטוניו.

המחליף הראשון של גבוהי דטרויט הוא אנטוניו מקדייס, פאוור-פורוורד מבוגר שעשה בשנה האחרונה הסבה לסנטר לעת-מצוא. מקדייס תורם הרבה ניסיון, חכמה ההגנתית וקליעה מחצי-מרחק. רוברט הורי, המחליף הראשון של דאנקן ומוחמד, עושה את אותם הדברים בדיוק, כולל קליעות קלאץ' נהדרות ומציג תרומה קבועה מעבר לקשת.


טים דאנקן בסדרת גמר המערב מול פיניקס (AP). הסופרסטאר של סן אנטוניו

לשתי הקבוצות יושב על הספסל גבוה רביעי שעולה רק בעיתות מצוקה. אלדן קמפבל יודע את מקומו ברוטציה של הפיסטונס ועושה בעיקר דברים טובים בהגנה במעט הדקות שמקבל. ראשו נסטרוביץ', סנטר מוכשר אך רך שסובל מעונה איומה, הוא הגבוה הרביעי אצל הספרס.

שורה תחתונה: יתרון ברור במץ'-אפ הזה אין, אבל נראה כאילו תרומתו של הורי בפלייאוף הזה, יחד עם היותו של דאנקן אולי ה-MVP האמיתי של הליגה הזו מטים את הכף לטובת הספרס. בכל אופן, הצד שיוכל להביא לידי ביטוי (משני עברי המגרש) את יכולות הקו-הקדמי שלו באופן יותר משמעותי, יזכה ביתרון גדול בהתמודדות כולה.