ההיסטוריה של באיירן מינכן

[matan]

הסיפור של באיירן מינכן מתחיל ב-27 בפברואר 1900, באותו יום סגרירי בסוף פברואר ישבו בבית קפה במינכן פרנץ ג'ון ועוד שלושה חברים שלו, הם החליטו להקים קבוצת כדורגל.
אפ. סי. באיירן מינכן, שם פשוט מאוד, מועדון הכדורגל הבוארי של מינכן.
בגלל שאחד המקימים היה יהודי, הקבוצה קיבלה את התואר הלא מחמיא "קבוצה יהודית" בגרמניה העוינת באותה תקופה, שם שנדבק בה עד אמצע המאה.

פריחת הקבוצה החלה בשנת 1907, כשהאדומים ממינכן עברו לבית החדש שלהם, "הבאיירן גראונד" בלאופולד-שטראסה. הראשונה לחטוף בראש הייתה "ווקר" המקומית שהפסידה לבאיירן 8-1.

המטרה הראשונה של באיירן הייתה מקום בצמרת הכדורגל במינכן, הישג שאליו השתוקקו האוהדים הצמאים לכדורגל בבאיירן גראונד. השיא האמיתי הראשון הגיע ב-1910, כשהיא נהייתה אלופת האזור המזרחי.
שנה מאוחר יותר באיירן הגנה על תוארה, למרות שעדיין נחשבה לקבוצה מגוחכת. באותם ימים היה להם נציג אחד בסגל הנבחרת: מקס "גאברל" גבלונסקי נתן את הבכורה שלו במדים הלאומיים בהפסד 3-0 לבלגיה ב-16 למאי 1910. אח"כ דברים כבר נעו מהר מעצמם. עד 1920, באיירן מנתה 700 חברים והפכה למה שהיא כיום: מועדון הכדורגל הגדול ביותר של מינכן.
ב-1926, הקבוצה זכתה באליפות דרום גרמניה וב-1932 השיגה את התואר הלאומי הראשון שלה, אחרי שנצחה את פרנקפורט 2-0. כובשי השערים היו רוהר וקרום, הכוכבים היו היידקאמפף ובריינדל, והמאמן, שחיבר את כולם היה ריצ'ארד דומבי.

מינכן 1860 הייתה ידועה כקבוצה הנתמכת ע"י הנאצים, והדבר נהיה קריטי מאוד עם עליית היטלר לשלטון ב-1932. באיירן שנתפסה ע"י השלטון הנאצי כיהודים סבלה מאוד מרדיפות, כולל של נשיא הקבוצה קורט לנדאואר היהודי.
באיירן הפכה לשם דבר בכל בית בגרמניה, אבל אחרי שסימטסריטר, גולדברונר ומול הבאורים דחפו את הנבחרת להצלחות יחסיות באולימפיאדה בברלין, מתה כל אווירת הכדורגל בגרמניה.
מלחמת העולם השנייה פרצה ועצרה את הזרם בכדורגל הגרמני בכלל ובבאיירן מינכן היהודית בפרט להרבה שנים.

אחרי התקופה הנוראית הזאת בהיסטוריה, הכדורגל הגרמני היה זקוק לזמן ההתאוששות שלו. חלפו 9 שנים עד שאופוריה אמיתית פרצה שוב, כשגרמניה חזרה מנצחת מהמונדיאל בשוויץ.
הנבחרת של ספ הרברגר זכתה בגביע העולם הראשון של גרמניה, אבל הנצחון 3-2 על הונגריה היה מריר במקצת עבור הקפטן של באיירן מינכן ג'קוב סטרייטל. הבינלאומי שערך 15 הופעות במדי גרמניה נאלץ לשבת בחוץ ולצפות בפריץ' וולטר ושאר חבריו לקבוצה זוכים בגביע בלעדיו.
עברו עוד שנים טובות עד ששחקני באיירן ביססו את מעמדם כמובילים בנבחרת גרמניה, למרות שהאדומים זכו בגביע הגרמני ב-1957. מול איצטדיון מלא ב-42,000 צופים ב"רוסנאו" של אוגסבורג, הקפטן של באיירן יובסט הוביל את הקבוצה לנצחון 1-0 על פורטונה דוסלדורף.

ב-1963 הוקמה ליגה מקצוענית בגרמניה "הבונדסליגה", למרות מאמציה של באיירן היא לא התקבלה לליגה הזאת, אך שנתיים מאוחר יותר באיירן נכנסה בסערה למה שכונה הבית העליון של הכדורגל הגרמני. הקבוצה נכנסה לתקופה בלתי רגילה של בנייה, תקופה שראתה את צמיחתו של פרנץ בקנבאואר וגדולים אחרים, אחת התקופות היפות ביותר אם לא היפה ביותר בהיסטוריה של באיירן מינכן.

בקנבאואר עזב את הנוער של 1860 ועבר לבאיירן אחרי ששחקן בוגרים של האריות סתר לו במהלך ויכוח . מאחוריו, בשער, עמד ספ מאייר מלא הבטחון. מלפניו בצד השני של המגרש, שחקן צעיר וחסון בשם גרד מולר.
זה היה הציר שהביא לראשונה לבאיירן תהילת עולם. הם סיימו ראשונים בשנה הראשונה שלהם בבונדסליגה 1965/6. בקנבאואר ומאייר צורפו לנבחרת שטסה לגביע העולם בבריטניה, הגיעו עד לגמר ושם הפסידו למארחת אנגליה. אבל שנת הכדורגל של באיירן לא עברה בלי תארים. באיירן זכו בגביע השני שלהם, אחרי נצחון 4-2 על מיידריכר. לפני 60,000 צופים בפרנקפורט, אלהאוסר, בקנבאואר וברנינגר (2) כבשו את השערים.

באיירן הייתה דומיננטית מאוד בגרמניה, אבל עד 1967 היא לא היוותה גורם מרכזי בכדורגל האירופי. מיד אחרי הניצחון 4-0 בגביע על המבורג, הקבוצה של בקנבאואר השיגה דאבל. פרנץ רוט, האיש שבדרך כלל הבקיע את השערים החיוניים וזכה בכינוי "מר גביע אירופה", כבש בדקה ה-109 והביא לבאיירן את הנצחון 1-0 נגד גלאזגו רינג'רס. גביע אירופה למחזיקות גביע היה שייך לבווארים. החלום התגשם בנירנברג.
1968 סימנה מהפך: בראנקו זבק השתלט והפך את כל מה שהיו רגילים אליו בקבוצה. למרות התחזיות הקודרות של הפרשנים, באיירן לא ירדה ברמתה. הפעם זה היה דאבל אמיתי: אליפות עם 8 נקודות יתרון על אלמניה אכן, וגביע גרמני אחרי ניצחון בגמר מול שאלקה. באותם שנים התבשלה קבוצה שהעסיקה את באיירן הרבה שנים בזירה הגרמנית: בורוסיה מנשנגלאדבאך.

הטירונים מגלאדבאך זכו באליפות גרמניה ב-1970 ו-71, פעמיים על חשבון באיירן. כשבאיירן החזירה לעצמה את הכתר ב-1972, הפעם באצטדיון החדש, האצטדיון האולימפי במינכן, ותחת הדרכתו של אודו לאטק, הייתה יותר מסיבה אחת לחגיגה. גרד מולר הוביל את מצעדי הסטטיסטיקות בעולם עם 40 שערים בעונה אחת, והקבוצה השיגה 55 מתוך 68 נקודות אפשריות, עוד שיא בונדסליגה. זה היה כמעט בגדר מובן מאליו שהקבוצה של לאטק תביא הביתה את הגביע הגרמני, אחרי נצחון 2-1 בהארכה על קולן.
שנתיים נוספות האליפויות המשיכו תחת הדרכתו של לאטק. ואז בא גביע אירופה לאלופות הראשון של באיירן בשנת 1974. שוורצנבק (החתול) השווה לבאיירן ב 1-1 נגד אתלטיקו מדריד בדקה האחרונה של ההארכה בבריסל, כפה משחק חוזר, שבו באיירן נצחה 4-0 (גרד מולר ואולי האנס צמד כ"א).
באותה שנה גרמניה זכתה בגביע העולם אחרי נצחון על הולנד בגמר באולימפיאשטדיון במינכן, זה היה גביע העולם הבוארייאני ביותר. 6 שחקני באיירן מינכן היו על הדשא בנצחון 2-1: ספ מאייר, פרנץ בקנבאואר, הנס-גאורג שוורצנבק, פול ברייטנר, אולי הואנס וגרד מולר. שניים מהם כבשו את השערים: פנדל של ברייטנר ובעיטה בלתי נשכחת של גרד מולר.
למרות שבאיירן לקחו פסק זמן מהתארים בבונדסליגה עד 1980, בזירה הבינלאומית הם השיגו טרבל. הבוואריאנים זכו בגביע אירופה לאלופות ב-1975 עם נצחון 2-0 על לידס בפריז (רוט ומולר) ושחזרו זאת ב-1976 בנצחון 1-0 על סנט. אטיין בגלאזגו (רוט), בשני המקרים באיירן זכו בגביעים תחת שרביטו של דטמר קרמר. להשלמת ההישג, הקבוצה זכתה בגביע העולם לקבוצות כשגברה בלו האריזונטה. אבל אלו היו התארים הבינלאומיים אחרונים של באיירן במאה ה-20.

אחרי כל עליה באה ירידה. ב-1977 פרנץ בקנבאואר נפרד מהקבוצה ונסע לארה"ב, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, לשחק בניו-יורק מטרו-סטארס
ב-1979, בגיל 27 בלבד, אולי האנס נהיה מנהל הקבוצה אחרי פציעה חמורה שגמרה לו את הקריירה. ב-1980 פול ברייטנר והשחקן הצעיר קארל היינץ רומיניגה, הצמד שהרכיב את "פ.צ. ברייטניגה", הובילו את באיירן לתואר אליפות ראשון מזה 6 שנים. שנה אח"כ הכתר שוב חזר למינכן.

1982 חזתה בבאיירן חוזרת חזק לזירה האירופאית, ומפסידה רק בגמר 1-0 לאסטון וילה. באיירן זכתה בגביע הגרמני במשחק שיזכר לעוד שנים רבות. באיירן כבר היו בפיגור 2-0 מול נירנברג, אך הצליחה להפוך את התוצאה וניצחה 4-2 בסיום.
למרות שברייטנר נכנס לספרי ההיסטוריה בתור הגרמני היחיד שהבקיע שער בשני משחקי גמר בגביע העולם, גרמניה הפסידה באותו גמר לאיטליה. ההישגים של באיירן לא נגמרו בהישגים קבוצתיים בלבד: 11 פעמים בין השנים 1965-1981, שחקן השנה של גרמניה יצא מבאיירן מינכן: בקנבאואר (4), מאייר (3), מולר (2), רומיניגה וברייטנר.
ב-1983, לאטק חזר. שנה מאוחר יותר באיירן ניצחה את גלאדבך בבעיטות הכרעה מ-11 מטרים בגמר הגביע של 84. אותו משחק, היה האחרון של לותר מתיאוס במדי גלאדבך, לפני המעבר לבאיירן. בינתיים, קארל היינץ רומיניגה עבר לאינטר תמורת סכום שיא של 11 מיליון מארק.
שנה אח"כ, באיירן זכתה באליפות. דר. פריץ שרר נהיה מנהל הקבוצה וב-1987 באיירן קטפה תואר אליפות נוסף, אבל הפסד 2-1 בוינה לפורטו בגמר גביע האלופות כמעט ומוטט את הקבוצה מבחינה מוראלית.

ב-1988, יופ היינקס הגיע כדי לבנות קבוצה חדשה, איתו היו לותר מתיאוס, אנדי ברמה, אדר, יוז, מיכאל רומיניגה ופפאפ. למרות שהיינקס הביא את האליפויות של 89 ו 90, גביע אירופה לאלופות המשיך לברוח לקבוצה ממינכן בין הידים. כשגרמניה זכתה באליפות העולם ב-1990, בקבוצה שיחקו 6 שחקני באיירן מינכן: אאוגנטאלר, רויטר, טון, קולר, פפלוגלר ואאומן.
ב-1991 הקבוצה נכנסה לתקופה שחורה והסתבכה בתחתית היינקס עזב והוחלף ע"י סורן לרבי. באיירן לא התאוששה ועם איום הירידה אריק ריבק לקח פיקוד. פרנץ בקנבאואר וקארל היינץ רומיניגה הציעו עזרה במקרה הצורך והפכו לסגני נשיא באיירן מינכן. ב-93/94 "הקייזר" תפס את מקומו של ריבק חסר המזל ובאיירן זכתה באליפות.
ב-94 הגיעה תקופת "הטראפ". אבל למרות שג'ובאני טראפטוני היה אהוד ע"י השחקנים והתקשורת, הוא לא הביא לבאיירן את ההצלחה שהיא כ"כ השתוקקה לה. במקום זה הקבוצה הייתה צריכה לאכל מקום שישי בעונת 94/95 והפסד לאיאקס אמסטרדם בחצי גמר גביע אירופה. אוטו רייגל הגיע, ואיתו כוכבים כמו קלינסמן, הרצוג וספורזה.
אבל גם רייגל סיים את תפקידו בחצי השני של העונה. באיירן זכתה בגביע אופ"א עם 2 משחקים בלתי נשכחים בחצי הגמר נגד ברצלונה. אחרי 2-2 באיצטדיון האולימפי במינכן, זה נראה כאילו הסיפור גמור. אבל משחק הגומלין בקאמפ נואו בברצלונה הפך לנצחון היסטורי. באבל וויטצ'ק כבשו את השערים ב2-1 ב-16 באפריל 1996, תאריך שהאוהדים מדברים עליו עד היום.
פרנץ בקנבאואר הדריך את הקבוצה בשני מפגשי הגמר. 2-0 ו 3-1 על בורדו הביאו לבאיירן את גביע אופ"א הראשון שלהם, אבל דורטמונד הייתה זאת שזכתה באליפות.
טראפאטוני חזר לקבוצה. שנתיים נוספות כמאמן באיירן הביאו 2 תארים נוספים: אליפות ב-97, וגביע ב-98. כשהמאסטרו עזב, כל העיר השתחוותה בכבוד לאיטלקי הטמפרמנטי. יש לו מקום קובע בלבבות של האוהדים.

אוטמאר היצפלד הגיע, ועשה שנה ראשונה כמעט מושלמת. אליפות 15 במספר, הופעה בגמר הגביע הגרמני ובגמר ליגת האלופות. אבל הפסד 2-1 למנצ'סטר יונייטד בברצלונה, כשהניצחון נעלם בשניות ספורות, היה גלולה מרה מאוד לבלוע.
עונה אח"כ מאבק האליפות הגיע עד המחזור האחרון. ללברקוזן הספיק תיקו כדי לזכות באליפות. הם הגיעו לאונטרכינג, השכנה מדרום מינכן. באיירן עשו בינתיים את העבודה שלהם ומיכאל באלאק עם שער עצמי אומלל מכדור קרן שפגע בו, ידע כבר אז לאיזה קבוצה עדיף לעזור, והביא את האליפות למינכן. באיירן הגיעו באותה שנה לחצי גמר ליגת האלופות אבל הפסד לריאל מדריד שוב קטע את החלום.

ב-2000/2001 באיירן קטפה שוב תואר אליפות ברגע האחרון. שער שיוון של פטריק אנדרסון בתוספת הזמן בהמבורג נתן למינכן את האליפות, במשחק שהפסד לא היה מספיק לה, הבירה נשפכה במינכן כמו מים, אבל היא נשפכה יותר בליגת האלופות. בנקמה על השנים מנצ'סטר יונייטד וריאל מדריד ברבע ובחצי הגמר בהתאמה, וניצחון בפנדלים על ולנסיה בגמר כשאוליבר קאן לוקח 3 כדורי עונשין בדו-קרב הפנדלים, החזירו את גביע אירופה למינכן אחרי 25 שנה. האוהדים במריין פלאטצ צהלו ושמחו.

תודה לאתר הישראלי של באירן מינכן שעזר לי קצת למרות שפירשתי את הרוב אז תנו תגובות

[omer22]

תודה רבה וכל הכבוד מתן

[roiei]

תודה רבה מתן

[yoav15]

תודה רבה